(מאחורי כל תמונה יש גלריה שלמה. לחצו על התמונה כדי לראותה במלואה ו/או על החיצים קדימה-אחורה לראות תמונות נוספות) חזרנו ממסעיצוב #2 והגיע זמן לסיכומים. ייקח לנו קצת זמן לעכל ולעבד את כמות המידע (והאוכל...) שצברנו שם ויחד עם זאת, את הרשמים הראשונים אנחנו מניחות כאן כדי לשמור את הזיכרון כשהוא הכי טרי לפני שאנחנו מתחילו לחלום על המסע הבא. כבר כשהיינו באיינדהובן, הבנו שכדאי לנו למספר את המסעות כי כנראה מסעיצוב >> זה לאורך זמן ולא אירוע חד פעמי. הקבוצה התגבשה סופית כמעט חודשיים לפני היציאה למסע וזה היה בשבילנו המון זמן "לשהות בתוך זה", לחכות שכבר יגיע, לבנות תוכנית מדוייקת ולחכות למפגש המרגש עם מוזיאונים בעיר חדשה.
הפעם הקבוצה היתה מעט גדולה יותר מפעם קודמת ומבחינתנו, בגודל אידיאלי: 13 נשים שמוזיאונים, עיצוב ואמנות קרובות לליבן כולל סטודנטיות לאוצרות בעיצוב משנקר שהתחילו לפני כמה חודשים את מסען בעולם של 'עליסה בארץ הפלאות' ושמחנו לראות שבחרו בנו להיות חלק מהחוויה הכוללת הזו. לאף אחת לא היה באמת מושג לקראת מה היא הולכת ולכן, בשיחות ה'לקראת הרשמה' ניסינו להסביר שהחוויה גדולה יותר ממזג אוויר קר בסוף פברואר וכולנו נתגבר יחד על החשש הזה, שלוינה יש המון מה להציע וגם שאנחנו יודעות שהמסע הוא לא רק פיזי הוא גם רגשי, הוא לא רק קבוצתי הוא גם אישי והוא לא רק אומנות הוא גם כל מה שמעבר. הוא בעצם הסיפור שגלית מספרת סביב האומנות. אבל את כל אלה אי אפשר להסביר ממש אלא צריך להרגיש ובשביל זה יש את מסעיצוב.
את מפגש ההכנה היה חשוב לנו לקיים במקום שמתחבר עם וינה. בדקנו, שאלנו, שלחנו הודעות ועשינו שיחות טלפון ובסוף הגענו לגלריית בית האדריכל ובה הוצגה תערוכה של 2 אומניות וינאיות. נשמע הגיוני. אז הלכנו על זה.
עם כל אהבתי לתערוכות ומוזיאונים אני אוהבת את הסיפורים וההסברים שמעבר לתערוכות (שזה בעצם התקציר של "מה זה מסעיצוב"). אני אוהבת ללכת ל'שיח גלריה' או לדבר עם האמנים.ות על היצירות שלהם.
ישבנו בתוך תערוכה שהתחילה מקשר בין לימור יוסיפון גולדמן - אוצרת הגלריה והתערוכה ואומנית שגרה בוינה, קיבלה תפנית בעקבות כתבה על בית שגריר.ת ישראל בוינה, הפכה להיות סיפור מורשת משפחתית-לאומית-אוסטרית-ישראלית שמביאה אדריכלות ואנושיות. ובתוך כל היופי הזה אנחנו יושבות כדי להבין שאנחנו הולכות לבלות יחד 3 ימים אינטנסיביים שבהם יהיו גם וינה וגם חבורת נשים מופלאות שכל מה שהן רוצות זה להקשיב לגלית גאון מדברת ולספוג 10% ממה ששמעו.
ולמי מהקבוצה שלא הכירה את גלית, קיבלנו גם מנה משובחת ומרוכזת על וינה של 1900 ובוסט של חשק לשמוע עוד ועוד ועוד ולראות את וינה במו עיניינו.
כהרגלנו בקודש, הגענו יום לפני כן לבדוק את השטח, את המלון - Max brown 7th district (שהיה במיקום מעולה, בעיצוב יוצא דופן ועם שירות נדיב וענה על כל הציפיות), לעשות סידורים אחרונים ולראות שכל המוזיאונים ובתי הקפה נשארו במקומם, לבדוק את מדיניות רכישת הכרטיסים ומה המרחקים. הפעם, גלית נשארה בארץ להגשות של בצלאל (עם כל הכבוד למסעיצוב...) והצטרפה אלינו הצלע השלישי שלנו ליום ההכנות, הלו היא סיון מלניק-יניב האננסית שהיתה שותפה שלנו במיזם הקודם. מזג האויר האיר לנו פנים ובמשך 4 ימים ליוותה אותנו השורה בניגון הראוי לה - "אל תלכי
קרן שמש
לא נגמר לנו היום
למה את מסתתרת
עננים בכל מקום..."
וככה, בהמתנה וציפייה תוך כדי היכרות עם וינה דרך הרגליים, חיכינו בסבלנות למפגש עם חברותינו למסע. ביום שישי, ב - 17:00, נפגשנו בוינה עם כל הנשים שבחרו בנו להוביל אותן ברחובות וינה לשלושת הימים הקרובים ופתחנו באופן פורמאלי את מסעיצוב #2 – וינה 2023. בסינמה של המלון חילקנו הפתעות (שהוכיחו עצמן כשימושיות מעל המעבר. חדות העין ישימו לב בתמונות לצעיף הזהה, למחממי האזנים, לתיק הממותג ולעור המושלם שמלווה את החיוכים מטיפול של אבן גוואשה). לסיכום המפגש ולפתיחת המסע - ארוחת ערב מעולה במסעדת המלון - SEVEN NORTH של אייל שני שעמדה בכל הציפיות ואף יותר מכך.
אנחנו מאמינות שמוזיאון אחד זה טוב, שניים מעניין ושלושה זה נהדר... ולכן ביום הראשון ביקרנו ברצף של 3 מוזיאונים. את הסיפתח עשינו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע, עברנו לאחיו התיאום מהצד השני של הפארק, המוזיאון לתולדות האמנות, וסיימנו בזצסיון הוינאי. בצורה מרתקת, מלאה בפרטים ובצניעות האופיינית לה, העבירה לנו גלית את הסיפור המלא של התחלת המוזיאונים והתפתחותם בוינה של 1900 כאילו היתה שם ונשארה עד היום כדי להעביר את המורשת. בכל מוזיאון קיבלנו נגיעה היסטורית-תרבותית-אמנותית וגם אם את מבינה באומנות וגם אם לא, את לא יכולה שלא להתפעל מהעוצמה, ממימד הזמן ומהיכולת לשמר תרבות לאורך כל-כך הרבה שנים. וכך, כקבוצה סקרנית ובעיקר קשובה, הלכנו אחריה מחדר לחדר וגמענו כל מילה.
עייפות ומרוצות נפרדנו לאגור כוחות לקראת היום הבא. את כל היום השני בילינו ב MAK - המוזיאון לאומנות שימושית. גלית המשיכה לשזור לנו את הדמויות שהכרנו מיום קודם, ראינו את הפריחה התרבותית והתעשייתית והמעבר מעבודת יד לתעשייתי וחזרה לעבודת יד. אח"כ המשכנו לנשף וזכינו לחוות בכל חושינו את התפתחות הנשף מאז ועד היום. אחרי ארוחת הצהרים במסעדה של המוזיאון שהיא חוויה בפני עצמה, המשכנו לתערוכה על קיפול וקפלים, נכנסנו למעבדת עיצוב והסתכלנו על עתיד העיצוב מהדפסת תלת מימד ועד מטבחים מותאמים לפי שימוש.
את היום השלישי התחלנו במפגש מרגש עם אומן הזכוכית רוברט קומפלוז' בסטודיו שלו הממוקם על שפת הרחוב. אחד מפריטי האמנות היפים בסטודיו הוא החיבור הייחודי שבין אובייקטים מזכוכית אותם הוא מנפח ברחוב הסמוך לסטודיו כזיכרון ייחודי מרחובות וינה.
משם המשכנו למוזיאון לאופולד והגענו אליו כששמות כמו קלימט, מוזר, הופמן ואחרים כבר התגלגלו על לשוננו כחלק משיחת היום ולכן, כדי לסיים את המסע אך מתבקש שנגיע לתערוכה שנקראת 'וינה 1900'. זה היה בעצם הסיכום האומנותי של המסע ושל התקופה עם אוספים מרשימים של אלה שהוזכרו מעלה ובשלושת הימים העמוסים.
בשעות הערב נפגשנו שוב והפעם עם היידי שאצל, אדריכלית וינאית שעשתה מחקר על האדריכל הנודע אדולף לוס ותלמידיו ובדקה מה עלה בגורלם של בתים שתכננו והגיעה עד חיפה. באוירה נעימה ועם הזדמנות להקשיב ולשאול סגרנו מעגל עם התערוכה בבית האדריכל בה התחלנו ובה השתתפה גם היידי.
זהו. תם המסע ואת המילים האחרונות לסיכום אספנו לתוך ליבנו סביב שולחן מלוכה בקפה דמל שקיים כבר מאתיים שנים ומתמחה במאפים ועוגות שהשלימו בצורה מושלמת את המסע שעברנו בשלושת הימים האחרונים והרגישו כמו שבועיים לפחות.
הרצל, פרוייד, קלימט וכל-כך הרבה אנשים יצאו מוינה של 1900 ואנחנו, שבאנו לראות, להרגיש ולנשום לרגע את וינה של 2023 הרגשנו לכמה רגעים את המסע בזמן, את הארכיטקטורה שנשמרה, את בתי הקפה, הרחובות הרחבים והחשוכים לעת ערב ואירופה של פעם שאם אין לך מי שיספר את הסיפורים - לעולם לא תדעי מה קרה שם באמת.
מסעיצוב #3, אנחנו כבר לגמרי עם הראש בתוכניות של המסע הבא. יודעות שיש לנו עוד הרבה מה לראות בעולם ורק צריך לשים את האצבע על הגלובוס ולהחליט איפה תזכה הקבוצה הבאה להיות. פרטים בהמשך >> רויטל ורונית